מס קניה לא יוחזר למרות שהתמורה בגין הטובין לא שולמה והוכרה כ”חוב אבוד”

חידושי פסיקת בית המשפט העליון: מס קניה לא יוחזר למרות שהתמורה בגין הטובין לא שולמה והוכרה כ”חוב אבוד” 
            
1.    בית המשפט העליון (כב’ השופטים רובינשטיין, חיות וסולברג) פסק ביום 24.6.15 בע”א 4609/12 אגף המכס והמע”מ-מס קניה נ’ טמפו תעשיות בירה בע”מ, כי נישום איננו זכאי להחזר מס קניה ששילם במקרה שרוכש הטובין לא שילם לנישום את התמורה בגין הטובין, והחוב של הרוכש כלפי הנישום הפך לחוב אבוד.

2.    חברת טמפו טענה כי היא זכאית להחזר בגין מס קניה ששילמה עבור יבוא בירה, במקרים שבהם הרוכש לא שילם לה את התמורה עבור הטובין, וחוב הרוכש כלפיה הפך ל”חוב אבוד”.

3.    בית המשפט המחוזי קיבל עמדה זו, ועל כך הוגש ערעור ע”י המכס. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, הן עפ”י לשון חוק מס קניה, והן עפ”י תכליתו.

4.    לשון החוק – בית המשפט העליון בחן תחילה את לשון סעיף 27(א)(1) לחוק מס קניה, הקובע באילו מקרים יוחזר לנישום מס קניה ששילם.

5.    עפ”י סעיף זה יוחזר מס קניה למי ששילמו, אם הוגשה בקשה מתאימה תוך 3 שנים מיום הגביה או התשלום, ואם הוכח כי הטובין שעליהם שולם מס “לא נמכרו”, למעט אלה שהמס עליהם שולם בעת שיובאו. השאלה היתה האם טובין שהתמורה בגינם לא שולמו יכולים להחשב כאילו “לא נמכרו”?

6.    נפסק כי “מכירה” עפ”י הגדרתה בחוק איננה מותנית בקבלת תמורה, וטובין ייחשבו כאילו “נמכרו” גם כאשר סוכם מראש כי העברת הבעלות בהם לרוכש תתבצע רק לאחר שיעביר את התמורה לנישום.

7.    לפיכך, נפסק כי מכח “קל וחומר”, כאשר מוסכם שהבעלות תעבור עם מסירת הטובין (וללא קשר לשאלת התשלום), הרי שזו “מכירה” לצורכי מס קניה, בין אם התמורה שולמה בפועל ובין אם לא שולמה. לפיכך, גם מכירה באשראי הינה “מכירה” לצורכי החוק.

8.    מסקנת בית המשפט העליון הינה כי הביטוי “לא נמכרו” שבחוק מתייחס רק למצבים שבהם לא נעשה כל שימוש בטובין. 

9.    לכן, אי קבלת תמורה בגין הטובין, והיותו של החוב “חוב אבוד” אינם מצדיקים החזר מס הקניה ששולם בגינם ע”י היבואן.

10.     תכלית החוק – בית המשפט העליון בחן גם את תכלית החוק, והגיע למסקנה זהה.

11.     בית המשפט פסק כי לפחות אחת מתכליות החוק בשנות המס הרלוונטיות, היתה מתן פיצוי עבור הנזקים שגורמים לחברה טובין טעוני מס, ללא קשר לשאלה האם שולמה תמורתם. הטובין שיובאו הם משקה אלכוהולי שצריכתו הינה בעלת השפעה שלילית על החברה, כאשר מנגד היבואן מפיק מכך רווחים. לכן לא ניתן לקבוע כי התכלית לא שוללת את החזר המס המבוקש ואין זה בלתי צודק (כטענת טמפו) לא להחזיר את סכומי המס בגין הטובין שתמורתם הפכה ל”חוב אבוד”. דהיינו, אין זה בלתי צודק או בלתי סביר להטיל על “טמפו” לשאת בנטל מסוים של הפיצוי על הנזקים שבצריכת הבירה, גם אם הדבר נעשה בדרך של הימנעות מהחזר המס ששולם.

12.     המשמעות האופרטיבית של פסה”ד הינה כי במקרים בהם לא משולמת היתרה עבור הטובין עם מסירתם לרוכש, מסתכן היבואן בנזק כפול, באופן שמחד לא יקבל בסופו של דבר את התמורה מהרוכש, ומאידך לא יוכל לקבל החזר בגין מס קניה ששילם עבור הטובין.