גזל סוד מסחרי ע”י עובד לשעבר והפרת חובות של עובד לשעבר

ביום 12.12.07 ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק דין העוסק במספר נושאים בעלי חשיבות –  ע.ב. (ת”א) 7002/04 חברת דאטה פול בע”מ נ’ יניב טכנולוגיות מדיה בע”מ

1.    התובעת, חברת דאטה פול בע”מ, הוקמה ב-1987 ועוסקת בייבוא ושיווק של מוצרים מתכלים למחשבים ולמדפסות.

2.    הנתבעת 1, שעוסקת באותו תחום, הוקמה בשנת 2002.

3.    הנתבעים 2,3, שהועסקו ע”י התובעת כמנהל מכירות וסוכן מכירות בהתאמה, התפטרו בשנת 2002 ועברו לעבוד אצל הנתבעת 1.

4.    הנתבעת 4 היא חברה בבעלות הנתבע 3, שבאמצעותה סיפק את שירותיו כאיש מכירות לתובעת.

5.    התובעת הגישה נגד הנתבעים כתב תביעה לבהמ”ש המחוזי, ובמסגרתו קיבלה צו מניעה זמני, שאסר על הנתבעים לקיים קשר עסקי עם ספקים ולקוחות קבועים של התובעת, שכן נקבע כי רשימת הלקוחות והספקים של התובעת מהווים לכאורה סודות מסחריים הראויים להגנה. הצו פקע ביום 3.9.03 לאחר 6 חודשים מיום הנתנו, ולא הוארך עוד.

6.    מאחר והמדובר בתביעה בין עובדים לשעבר לבין מעביד, הועבר הדיון לבית הדין לעבודה.

7.    לטענת התובעת החברה הנתבעת הוקמה רק בהתבסס על מעבר הנתבעים 2-3 לעבוד אצלה, ומתוך מטרה לגזול ממנה את המידע הסודי שלה. לטענתה, כוללים הסודות המסחריים, בין היתר, את רשימת הספקים, כתובותיהם, הציוד והמוצרים שנרכש מכל ספק, התנאים המסחריים להתקשרות עם כל ספק, הידע בקשר ללקוחותיה וסוגי המוצרים המועדפים עליהם.

8.    לטענת התובעת נגרמו לה נזקים כבדים של אובדן מכירות וכן פגיעה במוניטין. לצורך אומדן נזקיה האמיתיים עתרה התובעת למתן סעד של מתן חשבונות, ודרשה כי הנתבעים יציגו את המידע שברשותם, לרבות כרטסת הנהלת חשבונות, דוחות, מאזנים, רשימוני יבוא וכו’.

9.    הנתבעת טענה כי לא נרקמה כל קנוניה בין הנתבעים לגזילת סודותיה המסחריים של התובעת. כן טענו הנתבעים כי העובדה שהנתבעים 2-3 הם שגיבשו את רשימת הלקוחות של התובעת, הרי שרשימת הלקוחות הינה נכס השייך להם לא פחות ממה שהוא שייך לתובעת.

10.    בית הדין בחן את הגדרת המונח “סוד מסחרי” המופיעה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ”ט-1999.
בית הדין חזר על הלכת צ’ק פוינט בה נקבע כי “סוד מסחרי” איננו בבחינת מילת קסם שמעביד רשאי לנופף בה כנגד כל עובד שהפך למתחרה, אלא יש להוכיח באופן ממשי את קיומו של הסוד ולהמחישו. יש להוכיח אף את היקף הסוד ואת משך הזמן שעליו להוותר בגדר סוד, וכן על המעביד להוכיח כי הוא נוקט באמצעים סבירים לשמירת הסוד.
11.    נאמר עוד כי בתי הדין קבעו לא פעם כי ניתן לראות ברשימה סודית של ספקים, כמו גם בהסכמים הקיימים בין החברה לספקים, כמסמכים ורשימות המהווים סוד מסחרי.

12.    בית הדין שוכנע כי הידע הסודי שרכשו הנתבעים אודות זהות הספקים הזרים של התובעת, הניב עבורם את הסחורה שביקשו לרכוש, וכי ידע זה הינו פרי השקעת זמן ומשאבים של התובעת ביצירה ופיתוח הקשר עם הספקים הזרים.

13.    נקבע כי מאחר ומדובר ביבוא מקביל, בו קיים סיכון כלכלי רב, בשים לב לתנאי התשלום מראש הנוהגים בענף, הרי שלנתבעים נחסך סיכון גדול, שכן הם ידעו מראש כי הם פונים לספק אמין, שאילולא היה בידיהם המידע עליו, היה מוטל עליהם סיכון משמעותי.

14.    לפיכך נקבע כי זהות הספקים הזרים הינה מידע סודי שהנתבעים נטלו מהתובעת ללא הסכמתה ועשו בו שימוש ללא הסכמתה. 

15.    לעניין רשימת הלקוחות של התובעת, חזר בית הדין על ההלכה שנקבעה בע”ע (ארצי) 1141/00   הר זהב שירותי מזון בע”מ נ’ פודליין בע”מ, פד”ע לח 73, לפיה בנסיבות מסוימות בהן הוכח מאמץ מיוחד להשגת רשימת הלקוחות, ניתן יהיה להגדיר את הרשימה כסוד מסחרי. 

16.    בעניין הר זהב הנ”ל נקבע כי נדרשים לשם כך מס’ תנאים מצטברים: סודיות, היקף התחרות, תנאי ההתקשרות, והיתרון שבקבלת הרשימה המוכנה, כדלקמן:

ג.    נדרש מהמעביד להוכיח שדרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה, וכי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה “מן המוכן”.
ד.    לעניין הסודיות – “רשימת הלקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית”.
ה.    לעניין הרלוונטיות –  “מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם למעסיק החדש. דהיינו, האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר, או שמא פועלים באותו ענף בלבד”.

ו.    לעניין תנאי ההתקשרות – “חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות”.

ז.    לעניין היתרון שבקבלת רשימה מוכנה – יש להבחין בין ענף שבו נמכרים מוצרים לאלפי לקוחות הרוכשים מוצרים סטנדרטיים, לבין שוק שבו נרכשים מוצרים יחודיים. “יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי”.

17.    בעניין דאטה פול סבר בית הדין כי המדובר בענף המורכב מלקוחות פוטנציאלים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי.

18.    בית הדין קבע כי התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שרשימת לקוחותיה הינה “סוד” שאינו ניתן לגילוי בנקל, וכן לא הוכיחה כי נקטה אמצעים סבירים לשמור עליו התובעת למעשה בקשה להגן על שיטות השיווק שלה, ואלה, כך נקבע בעניין צ’ק פוינט, אינן יכולות להחשב כסוד מסחרי. כך נקבע אף בסעיף 7 לחוק עוולות מסחריות.
19.    בהתאם לכך נקבע כי רשימת הלקוחות ושיטות השיווק של התובעת אינן בגדר סוד מסחרי כמשמעותו בחוק עוולות מסחריות.

20.    לעניין היקף הנזקים נקבע כי לא ניתן לקבל את טענת התובעת, לפיה, אין ביכולתה לכמת את היקף הנזקים שנגרמו לה, ואשר הוערכו על ידה באופן סתמי וללא כל פירוט ב- 2.5 מיליון ₪.

21.    בית הדין קבע כי מאחר והתביעה הוגשה למעלה משנתיים אחרי שהנתבעים פנו לספקים הזרים של התובעת, הרי שבמועד זה כבר היו בידי התובעת מלוא הנתונים בקשר לירידה בהיקף מכירותיה. מאחר והתובעת העדיפה שלא לחשוף את הנתונים שבידיה, ואף לא פעלה, בניגוד להבטחתה, למינוי רו”ח מומחה שבפניו יוצגו כל הנתונים, נקבע כי התובעת לא עמדה בנטל לפרט את נזקיה ושיעורם.

22.    לפיכך נדחתה תביעתה הכספית, וגם תביעתה לעניין הפגיעה במוניטין, שאף היא לא הוכחה.

23.    בית הדין דחה אף את תביעת התובעת למתן חשבונות. נקבע כי לאחר שצו המניעה הזמני פקע אחרי 6 חודשים ולא הוארך, הרי שבכך תמה התקופה בה הוגדר המידע שהיה ברשות הנתבעים כ”סוד מסחרי”, ואין להאריכה בדיעבד בדרך של דרישה למתן חשבונות לתקופה של 3 שנים.

24.    בית הדין פסק לזכות התובעת סכום של 20,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, כיון שהוכיחה  כי הנתבעים 1-3 גזלו את הסוד המסחרי של רשימת הספקים הזרים.

25.    בנוסף נקבע כי הנתבעים 2-3 הפרו את חובותיהם המוגברות של אמון ותום לב כלפי התובעת – מעבידתם, שכן הוכח כי תכננו את עזיבתם ואת הקמת החברה המתחרה במקביל לעבודתם אצל התובעת.

26.    בית הדין חזר על ההלכה לפיה מחובת הנאמנות ותום הלב המוגברות, נובעת אף החובה להימנע מלחשוף נתונים אליהם נחשף העובד במסגרת עבודתו, אפילו אין הם בגדר סוד מסחרי – ע”א 1142/92 ורגוס בע”מ ואח’ נ’ כרמקס בע”מ ואח’, פ”ד נא(3), 421, וכן ע”ע (ארצי) 189/03 גירית בע”מ נ’ מרדכי אביב ואח’, פד”ע לט 728.

27.    לפיכך נקבע כי הנתבעים הפרו את חובותיהם כאמור לעיל, ללא קשר לחתימתם על הסכמי סודיות כאלה ואחרים, שכן כפי שנפסק, עקרון תום הלב משמש עקרון מנחה בקביעת נורמות וקנה מידה להתנהגות מוסרית, ערכית ואנושית בין עובד למעביד, שאינן תלויות רק בקיומה של חתימה על התחיבות לשמירה על סודיות – דב”ע (ארצי) נג/-173 טוני טועמה נ’ יעקב יבין, פד”ע כה(1) 227.

28.    הנתבעים 2-3 חויבו בתשלום סך 20,000 ₪ כ”א בגין הפרות אלה.

29.    לסיכום, לא בכל מקרה תוכר רשימת הלקוחות כ”סוד מסחרי”. עם זאת, וללא קשר לכך או להחתמת העובדים על התחיבויות לשמירת הסודיות, מוטלת על העובדים חובת אמון ותום לב מוגברת כלפי המעביד.