שוקל להתחרות במעסיקך הקודם? גם למעסיקך הקודם יש זכויות

על מידע רגיש וסודות מסחריים בקליפת האגוז.

הניידות של בעלי תפקיד בתחום התקשורת וההיי-טק הינה דבר שבשיגרה. אין זה סוד כי חברות מתחרות יסכימו לקבל לשורותיהן אנשי שיווק מחברות מתחרות על מנת להרחיב את חוג לקוחותיהן, זאת בהנחה כי איש שיווק טוב יעביר עימו גם חלק מאותם לקוחות עימם הוא היה בקשר בתפקידו הקודם. גם מנהל בכיר בחברה מתחרה יכול לספק מידע בעל ערך אם יחליט “לחצות את הקווים”. פסקי הדין המתפרסמים מעת לעת מגלים שלא כל מעסיק משלים עם העובדה שעובד בכיר אשר הועסק על ידו, מבצע מעבר חד לחברה מתחרה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר לעובד הבכיר מצטרפים גם לקוחות אסטרטגיים של המעסיק הקודם. לכך בוודאי יש משמעות כלכלית כבדה כמו גם פגיעה על ידי מי שהיה עד לאחרונה איש אמונו של המעסיק הקודם. עד כמה מוכנים בתי המשפט להתערב? בתי המשפט כבר הביעו בעבר את דעתם כי בהתקיים תנאים מסויימים יש לראות ברשימת הלקוחות של המעסיק הקודם מידע סודי. במסגרת 2 החלטות אשר ניתנו לאחרונה הגיע בית המשפט למסקנה שונה, על פי נסיבות העניין. כך ניתן לראות את המשך מגמת הפסיקה בנושא זה. במסגרת ההחלטה שניתנה בעניין ת”א 425-02-11 רם פל סלולר נ. לבנברג ואח’ (בית המשפט המחוזי מחוז מרכז ע”י כב’ השופט פרופ’ עופר גרוסקופף) נקבע כי יש מקום למנוע מהמעסיק החדש לעשות שימוש בסודות המסחריים אשר הועברו אליו על ידי עובד לשעבר של מעסיק קודם.  במקרה זה, הודה המעסיק החדש כי קיבל מהעובד שזה עתה הצטרף לשורותיו, מידע עסקי שהגיע לידיו במהלך עבודתו, אך טען כי המידע לא היווה כלל סוד מסחרי. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי קיים הבדל בין מידע גולמי וגלוי לבין מידע איכותי המסווג ומנתח את המידע הגולמי. כמובן שעל הסוג האחרון חלה הגנת דיני סודות המסחר ולפיכך בית המשפט הורה על מתן צווי מניעה כנגד המעסיק החדש.  במקרה אחר סבר בית הדין לעבודה כי אין מקום ליתן צו מניעה כנגד עובד לשעבר אשר הקים עסק המתחרה במעסיקו הקודם. בהחלטה שניתנה בתיק ס”ע 1754-02-11 חיטים נוי בע”מ נ. בלמש ואח’ (בית הדין האזורי לעבודה בת”א כב’ השופטת אופירה דגן-טוכמכר) נקבע אמנם כי הכלל הבסיסי הינו כי עובד אינו רשאי, בשם חופש העיסוק, לבסס את עסקו על מאגר הלקוחות של מעסיקו הקודם כפלטפורמה להקמת עסק עצמאי משלו. עם זאת, בהחלטה זו כאמור סירב בית הדין ליתן צו מניעה מן הטעם שלא הוכח כי הידע שרכש העובד אצל מעסיקו הקודם הוא בבחינת סוד מסחרי הראוי להגנה, וממילא גם לא הוכח כי הוא אכן עשה שימוש בסוד מסחרי של מעסיקו הקודם. כמו כן העובדה כי במסגרת חוזה ההעסקה לא נכללה כל הוראה בעניין זה פעלה לחובתו של המעסיק הקודם. המדובר בשתי החלטות שתוצאותיהן שונות, אך מתבססות על אותם כללים. חשובה ההבחנה המתבססת על מהות המידע שבידי העובד, כלומר האם מדובר אך ורק ברשימת לקוחות שפרטיה ניתנים להשגה בנקל, או שמדובר במידע איכותי המעניק למחזיק בו ערך מוסף מעבר לרשימה השמית.