תחרות לא לגיטימית של עובד במעסיקו

1.     ביום 22.4.14 ניתן ע”י בית הדין האזורי לעבודה בנצרת פסק דין בס”ע 12495-05-10 רבינוביץ נ’ סולקון תעשיות בע”מ, שבמסגרתו נדונו תביעת העובד (“רבינוביץ”) לשכר עבודה, ותביעה שכנגד של  המעבידה (“סולקון”), שטענה כי העובד הפר חובותיו כלפיה ועבד בחברה מתחרה בזמן שעבד אצל סולקון.

2.     רבינוביץ’ עבד אצל סולקון מחודש יוני 2006 עד ליום 21.4.10. רבינוביץ תבע את שכרו בגין חודש אפריל 2010, פדיון חופשה, דמי הבראה, ימי מחלה לא מנוצלים, וכספי פיצויים ותגמולים שנצברו בחברת הביטוח, וכן עמלות בגין עסקאות שלטענתו היה הגורם הישיר לקשירתן.

3.    סולקון טענה כי מלוא זכויותיו של העובד שולמו לו, וכן העלתה טענת קיזוז בגין נזקים שנגרמו לה ע”י העובד, שלטענתה עבד במקביל בחברה נוספת (חברת “אוקום” מניו זילנד), ואף העביר לאותה חברה עסקה של לקוח חשוב של סולקון (חברת סימנס) וסודות מסחריים רגישים ביותר.

4.    סולקון טענה כי העובד הפר את חובת הסודיות לגביה התחייב בכתב, וכי הפר, בין היתר, את חוק עוולות מסחריות ואת חוק החוזים.

5.    בשלב הראיות הסתבר כי העובד שיקר למעסיקתו, ובמסווה של “מחלה” נסע לחו”ל פעמיים לצורכי עסקים שאינם במסגרת עבודתו אצל סולקון.

6.    לאחר שהדבר התברר לסולקון, התבקש העובד לסיים עבודתו ביום 21.4.10 ולהשיב את הטלפון הסלולארי והמחשב הנייד שהיו בשימושו. על המחשב הנייד גילתה סולקון קבצים, שיחות ודוא”ל המצביעים על פעילות עסקית רחבה של העובד. (יצויין כי העובד הגיש בקשה לצו מניעה, על מנת שהחברה לא תפתח את הקבצים והספריות שבטלפון הסלולארי ובמחשב הנייד, והצדדים הסכימו כי העובד יוכל להעתיק מהם נתונים ומסמכים פרטיים, בהשגחת נציג החברה ובנוכחות ב”כ הצדדים). 

7.    התביעה לפדיון חופשה ופדיון ימי מחלה שלא נוצלו נדחתה, שכן הוכח כי העובד כלל לא היה חולה, ונקבע כי מטרת חוק דמי מחלה היא לאפשר לעובד לקבל תמורה עבור ימי מחלה ולא עבור ימים אחרים. כן נקבע כי לא הוכח מקור משפטי לזכאות בגין ימי מחלה שלא נוצלו, שכן אין זכות עפ”י חוק לפדיון ימי מחלה לאחר סיום יחסי עובד-מעביד.

8.    התביעה לעמלות נדחתה, שכן נקבע כי הפרשנות המתבקשת היא שעובד יקבל עמלות בגין עסקאות שנכרתו ושולמו בתקופת העבודה, ולא נקבע כי תהיה זכאות עתידית בעסקאות שטרם יצאו לפועל.

9.    בעניין התביעה שכנגד – בית הדין הזכיר את ההלכה לפיה ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, המושתת על יחסי אמון וחובת נאמנות, חובת תום הלב וחובת ההגינות.

10.     בעניין הנדון חתם העובד על התחייבות לשמירת סודיות שהוגדרה באופן רחב בחוזה העבודה.

11.     בית הדין חזר על המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך קיומו של סוד מסחרי:
ו.    המידע צריך להקנות יתרון מסחרי לבעליו.
ז.    המידע צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור, או מידע שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ.
ח.    יש להביא בחשבון את המאמץ והזמן של התובע שהושקעו במשיכת הלקוחות ואת החסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.

12.     לאור הראיות הרבות שהעידו כי העובד הקדיש זמן רב לעיסוקיו הפרטיים במהלך תקופת העבודה, ולאור תפקידו הבכיר בסולקון, נקבע כי היה עליו לבקש אישור לעיסוקו הנוסף (אותו ניסה להציג כ”תחביב”…).

13.     לא רק שהעובד לא ביקש אישור שכזה, אלא שהוא אף מסר דיווח כוזב בדבר שעות עבודתו, שכן קיבל שכר עבור השעות הללו, ואף דיווח דווח שקרי על ימי מחלה. בכך הפר העובד את חובת תום הלב וחובת הנאמנות המוגברות במסגרת חוזה עבודה.

14.     מחומר הראיות הוכח כי העובד ניהל תחרות בלתי הוגנת בסולקון, שכן התחיל לעבוד עבור “אוקום” לפני סיום עבודתו אצל סולקון.

15.     כן הוכח כי העובד גילה סודותיה של סולקון, בין היתר במכתב שהכין ל”אוקום” שבו הוא מציע להתקשר איתה, ושאליו צירף מחירון מוצרים של סולקון, נתוני מכירות ותקציב שנתיים לשנים 2006-2009 לפי חלוקה למדינות, וסקירת שווקים של סולקון באזורים עליהם היה אחראי. נקבע כי המדובר בסוד מסחרי מוגן, שכן אלו הם נתונים שלא היו מיועדים לגילוי לאף גורם ובוודאי שלא לחברה מתחרה, ואשר נשמרו ככאלה בהתאם לחוק עוולות מסחריות.

16.     בנוסף הוכחה פעילות פרטית נוספת רחבה של העובד, לאו דווקא בתחומי הפעילות של סולקון, אך המדובר בפעילויות שגזלו מזמן העבודה של העובד ופגעו באינטרסים של סולקון.

17.     למרות זאת, לא נפסק לחברה פיצוי בגין החזר שכר ששולם לעובד, שכן נקבע כי לא ניתן לכמת מהו היקף השעות שהעובד הקדיש לעבודתו הנוספת, ולא ניתן לקבוע בוודאות כי פעולותיו נעשו בזמן שהיה צריך להקדיש לחברה. כך נדחתה אף התביעה בגין הוצאות שהחברה נאלצה להוציא כדי להקטין את נזקיה.

18.     עם זאת, התקבלה תביעת סולקון בגין הפרת חוק עוולות מסחריות, והעובד חוייב בתשלום סך 100,000 ₪, וכן התקבלה התביעה בגין הפרת חובת הנאמנות והפרת חובת תום הלב עפ”י חוק החוזים, והעובד חוייב בתשלום סכום נוסף של 50,000 ₪.

19.     המשמעות האופרטיבית של פסק הדין הינה כי יש לנסח את חובת הסודיות באופן הרחב ביותר שניתן.

כמו כן, אנו חוזרים על המלצתנו לכלול בכל חוזה העסקה סעיף המיידע את העובד על כוונת המעביד לבדוק את המידע המצוי על גבי המחשב והטלפון שבידי העובד על פי צרכי החברה מעת לעת.